טקס הלוויה – כל מה שצריך לדעת
תוכן עניינים:
- תקופת האנינות
- טקס טהרה
- מנהג הקריעה וברכת "דיין האמת"
- הספדים
- מסע הלוויה אל חלקת הקבר
- תפילת קדיש
- טקס הקבורה, הכיסוי בעפר ומנהגים נפוצים
- היציאה מבית העלמין
- הצעד הבא: המדריך המלא לשבעה וניחום אבלים
כאשר נולד אדם, נולד גם חיבור של גוף ונשמה. במותו, חיבור זה נידון להתפרק, המסורת היהודית מעניקה לטקס סיום החיים מעמד בעל חשיבות עצומה. במסע הלוויה אנו דואגים לנפטר ומלווים את הגוף למקום מנוחתו. אנו מתייחסים לנשמת הנפטר שנפרדה מהגוף, לצער הכבד בו שרויים משפחתו וקרוביו, ודואגים לכבד ולעשות כל מה שניתן כדי שהגוף ינוח על משכבו בשלום.
במדריך זה תוכלו לקרוא על השלבים השונים של טקס הלוויה על פי היהדות, על המנהגים, התפילות והמסורות.
ניחומים איתכם בשעות הקשות ונעזור לכם להתמודד עם ארגון הלוויה, השבעה והאזכרה באופן הנוח לכם ביותר. כאן תוכלו לראות מה יש לנו להציע. (לינק לעמוד)
ליצירת קשר – 055-5669188
תקופת האנינות
- משעת הפטירה ועד סיום הטיפול בקבורתו של הנפטר, קרובי המשפחה מדרגה ראשונה נחשבים אוננים (אב, אם, אח, אחות, בן/בת זוג, בעל/אישה). לזמן זה נקבע מעמד מיוחד במסורת היהודית.
- בשל החשיבות העצומה של היהדות בטיפול בנפטר ובשמירה על כבודו, פוטרת היהדות את המשפחה האבלה מקיום מצוות עשה, תפילת תפילין וברכות.
- בתקופה זו חל איסור על כל עיסוק שאינו מוקדש לכבודו של הנפטר, על מנת שהמשפחה השרויה בכאב עמוק תקדיש את זמנה ואת מאמציה הנפשיים לארגון הלוויה ולהכנות ההכרחיות לקבורה.
- על פי ההלכה, על האוננים חלים האיסורים הבאים: אסור להסתפר, לרחוץ את הגוף כולו (מותר לרחוץ פנים, ידיים ורגליים) להתבשם, לעשות מלאכה, לאכול בשר או לשתות יין, לקיים יחסי אישות.
- בשבת איסורים אלו אינם חלים במלואם. למעשה, האוננים חייבים בכל המצוות, מותר להם ללכת לבית הכנסת ולאכול בשר ויין.
טקס טהרה
- טקס הטהרה לכבודו של המת נערך על ידי אנשי החברה קדישא, בחדר פרטי המיועד לכך והסמוך לבית הלוויות. מטרת הטקס היא להכין את הנפטר ללוויה בכבוד המרבי.
- גברים מטפלים בגברים ונשים – בנשים.
- הטקס נערך ללא השתתפות המשפחה והמלווים, וכולל בתוכו את רחיצת הגופה, הלבשתה והכנתה לקבורה. לאחר הרחצה מולבש הנפטר בתכריכים לבנים ונעטף בבד סובב. נפטר גבר ייעטף בדרך כלל גם בטלית בשעת הלוויה ולצורך כך אפשר להשתמש בטליתו האישית. במקרה זה, על המשפחה לפנות בטרם הלוויה לחברה קדישא לצורך העברת הטלית. לאחר הנחת הגופה בקבר מסירים את הטלית ומחזירים אותה למשפחה.
- כחלק מחובת הדאגה לכבוד הנפטר, על אנשי החברה קדישא חלה חובה להימנע מכל הסחת דעת שהיא, נאסרים עליהם דיבור בדברי חולין עד אשר שיסיימו את מלאכתם.
- לאחר מכן, נשלח נציג ממשפחת הנפטר לחדר פנימי לזיהוי אחרון של גופת המנוח. הסיבה לכך היא שהיו בעבר מקרים של החלפת גופות, שהסתיימו בתביעות ובפיצויים. למעמד זה ולמראה הקשה מתווסף קושי רגשי עצום, מומלץ לוודא שתהיה לקרוב המשפחה תמיכה וחיזוקים סביב משימת הזיהוי.
- בסיום הטהרה ולאחר זיהוי אחרון, ניתן להתחיל את ההספדים ואת מסע הלוויה.
מנהג הקריעה וברכת "דיין האמת"
- במהלך הלוויה מקובל שהקרובים מדרגה ראשונה מבצעים קריעה בעזרת סכין או מספריים בחלקו העליון של הבגד כאות לצער. הקרע נעשה בבגד העליון מעל החזה. באבלות על הורים נעשה בצד השמאלי (מקום הלב), ובאבלות על שאר הקרובים נעשה בצד הימני.
- בדומה לטקס הטהרה, נהוג שגם את הקריעה אישה מבצעת לאישה וגבר לגבר. לרוב יבצעו את הקריעה המקורבים לאבלים ולעיתים איש החברה קדישא.
- לאחר קריעת הבגד מברכים את ברכת "דיין האמת": "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת".
- לאחר הקריעה מביאים את מיטת המת לאולם ונאמרים ההספדים.
- קיים הבדל במנהג הקריעה בין אשכנזים לספרדים – אצל האשכנזים נהוג לעשות את הקרע לפני הבאת המנוח לאולם בית הלוויות ולפני אמירת ההספדים, ואילו אצל הספרדים נהוג לחכות לאחר הקבורה.
הספדים
- הספד על הנפטר נחשב מצווה ומתועד במסורת היהודית מאז שאברהם ספד לשרה אמנו.
- מקובל שנושאי ההספד הם קרובי משפחתו של הנפטר, חבריו או אנשי ציבור. אין הגבלה דתית על מספר המספידים ואורך הדברים.
- מומלץ לבחור מראש את נושאי ההספד. רבים מהמספידים בוחרים לכתוב את דברי ההספד מבעוד מועד, ויש שמדברים מהלב באותו הרגע.
- על פי המסורת היהודית, נשים יכולות לשאת הספד בכל מקום בבית הקברות ואי אפשר לכפות הפרדת נשים במהלך הלוויה, אלא אם משפחת הנפטר דורשת זאת במפורש.
- במקרים מסוימים חברות קדישא יספקו מערכת הגברה ללא תשלום, אך הן אינן מחויבות לכך.
- בזמנים מיוחדים, שלפי המסורת היהודית נחשבים "ימי שמחה", לא ניתן להספיד מתים: ראש חודש, לכל אורך החודשים ניסן ותשרי, בשלושה עשר הימים הראשונים של חודש סיון, בחנוכה ובפורים – בזמנים אלו נושאים במקום ההספד "דברי פרֵידה" קצרים.
מסע הלוויה אל חלקת הקבר
- מסע הלוויה מתחיל באמירת משנת "עקביא בן מהללאל" מפי עורך הלוויה: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה; דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (אבות ג, א).
- לאחר מכן, מתחילה ההליכה אל חלקת הקבר, במהלכה עוצרים מספר פעמים לשם אמירת פסוקים שונים. אנשי החברה קדישא המנהלים את הלוויה אומרים את המזמורים השונים, ואילו תפילת הקדיש נאמרת מפי האבלים עצמם. אחד המזמורים הוא מזמור צא' מתוך ספר תהילים. כאשר הנפטרת היא אישה נוהגים להוסיף את פרק לא' מספר משלי הידוע בשמו "אשת חיל".
- מקובל לשאת את גופת הנפטר באלונקה עד חלקת הקבר, אולם במקרים מיוחדים כאשר מתקיים מסע לוויה ארוך היוצא מביתו של הנפטר, נעזרים באמבולנס או עגלה מיוחדת לנשיאת גופתו.
- לעיתים נהוג לעצור את מסע הלוויה מספר פעמים על מנת שהאבלים יוכלו לומר קדיש. מספר העצירות נע בין שלוש לשבע פעמים, הכל לפי המנהג.
- חשוב לשים לב: מסלול לוויה ארוך כרוך בתשלום נוסף.
- על פי ההלכה, כהנים (גברים) לא נכנסים לתוך בית העלמין, אם כי צאצאי כהנים כן יכולים להיכנס ללוויית הוריהם. אם מדובר במשפחת כהנים, יש לעדכן מראש את חברה קדישא והם ינסו לאתר חלקת קבר קרובה לכניסה או לגדר, או לסייע בעזרת פתרון הלכתי אחר, כדי שייקל על הצאצאים להגיע בהמשך לאזכרות השנתיות.
תפילת קדיש
- "קדיש" היא תפילה עתיקה בארמית שבה מברכים את הבורא. אמירת הקדיש במהלך טקס הקבורה מקובלת בעם היהודי כבר יותר מאלף שנה עם הבדלי נוסח קטנים בין עדה לעדה.
- לרוב אומרים את הקדיש בניו, אחיו ואביו של הנפטר. אם אין מי שיכול או רוצה לומר קדיש, אנשי חברה קדישא או בן משפחה אחר יוכלו להגיד עבורכם את הקדיש. הנוהג המקובל הוא להקפיד על המסורת של קדיש בארמית, גם אם ההגייה של חלק מהמילים מאתגרת. לסקרנים, יש גם תרגום לעברית. (+לינק)
- באופן עקרוני, אין מניעה מנשים לומר קדיש, אך רוב הרבנים כיום מתנגדים לכך. בפועל – אם תהיה דרישה נחרצת מצד אישה לומר קדיש, חברה קדישא יקבלו זאת.
- אמירת קדיש מצריכה על פי ההלכה מניין של עשרה גברים, כולל האדם שאומר את הקדיש. במקרה ויש חשש כי לא יהיה מניין יש להיערך לכך מראש, נושא זה אינו באחריותה של חברה קדישא.
טקס הקבורה, הכיסוי בעפר ומנהגים נפוצים
טקס הקבורה מכיל עמו קושי רגשי שיש להתכונן אליו ככל הניתן. מומלץ בשלב זה להצטייד במים, ממחטות נייר, כיפות, כסאות מתקפלים ומערכת הגברה במידת הצורך. כמו כן, יש לדאוג לציוד המותאם למזג האויר: כובעים, קרם הגנה ושמשיות בקיץ, מטריות וביגוד חם בחורף,
- טקס הקבורה כולל את כיסוי הנפטר בעפר, אמירת קדיש גדול, פרקי תהילים וקטע תפילה המכונה "צידוק הדין".
- לאחר הטמנת הנפטר בקבר וסתימת הגולל עליו, הקברן מכסה את הקבר במעט עפר ואומר שלוש פעמים: "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ". הנוכחים בלוויה מוזמנים להשתתף בכיסוי הקבר בעפר.
- אל מלא רחמים – איש החברה קדישא אומר את תפילת "אל מלא רחמים", אשר עיקרה תפילה כי נשמתו של המת תזכה לחיי העולם הבא וגן עדן. המלווים עוברים ליד הקבר, מניחים ביד שמאל אבן או צרור עפר על הקבר ואומרים: "לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
- מנהג הנחת אבן מעל הקבר הוא גלגול של מנהג עתיק יותר שבו בסיום הלוויה הנוכחים היו מרימים מהקרקע עפר ועשב שתלשו עמו ומשליכים אותם מאחורי גבם, תוך כדי אמירת הפסוק "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ". השימוש בעפר נועד להזכיר את הפסוק התנ"כי: "מעפר באת ואל עפר תשוב".
- לבחירת אבנים עם כיתוב מיוחד להנחה על הקבר בקרו בחנות שלנו. (לינק לחנות)
- בתום הקבורה איש החברה קדישא אומר את תפילת צידוק הדין – הודאת האדם שהדין המר והצער הרב שמביאה הפטירה בכנפיה הם דין אמת וצדק (בימי שמחה שבהם אין נוהגים להספיד, גם אין אומרים את תפילת צידוק הדין). בנוסף, אחד מנציגי החברה קדישא מסיים את הטקס ואומר כי כל מה שנעשה נועד לכבוד המת ומשפחתו, מבקש את מחילתו של הנפטר באם נפגע בהליך הקבורה וכן משחרר את הנפטר מכל חובותיו.
- אבלים שהביאו עִמם נעלי בד או גומי יכולים כעת לחלוץ את נעלי העור ולהחליפן, כאחד מביטויי האבלות.
- נהוג כי בטרם עוזבים משתתפי הלוויה את המקום, הם פונים לנחם את האבלים: הקהל מסתדר בשתי שורות (ולעִתים באחת) והאבלים עוברים בין השורות. בזמן המעבר, מנחמים אותם הנוכחים בנוסח המקובל בעדה. בנוסח עדות המזרח אומרים "מִן הַשָּׁמַיִם תְּנוּחֲמוּ" ואצל האשכנזים אומרים "הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיוֹן וִירוּשָׁלָיִם".
היציאה מבית העלמין
- ביציאה מבית העלמין נהוג ליטול ידיים ללא ברכה שש פעמים, 3 פעמים בכל יד לסירוגין, (בדומה לנטילת הבוקר). לא מעבירים את הנטלה מיד ליד ולא מנגבים את הידיים.
- נוהגים לצאת בדרך שונה מזו שנכנסו בה.
- לאחר החזרה מבית העלמין יש אבלים הנוהגים לאכול ביצים קשות או מאכלי עגולים אחרים, סימן לגלגול חוזר בעולם) סעודה זו מכונה "סעודת הבראה". נהוג כי אחרים מבשלים עבור האבלים.
- לאחר הלוויה, מתחילה תקופת השבעה ואיתה מנהגי האבלות וניחום האבלים. אם הלוויה הסתיימה לפני שקיעת השמש, זהו היום הראשון לשבעה.