לשלושים הימים הראשונים מיום הפטירה, הכוללים בתוכם את השבעה, ישנם מאפיינים ייחודיים, מסורות, מנהגים ותפילות לזכרם ולכבודם של הנפטרים. במדריך זה תוכלו ללמוד יותר על תקופה זו. לאחר השבעה המשפחה האבלה ולעיתים גם החברים הקרובים ממשיכים ללוות את יקיריהם, לתכנן את המצבה ולארגן טקס אזכרה נוסף בתום שלושים הימים. בטקס זה, בנוסף לתפילות והמנהגים המסורתיים, ניתנת הזדמנות להיפרד שוב מהנפטר, לקחת את הזמן ולכתוב הספדים, סיפורים וזכרונות.
אנו בניחומים יודעים שזו תקופה מורכבת ולא פשוטה. אחת ממטרותינו היא להקל עליכם במהלך כל שלבי האבל ובהתמודדות עם האובדן הקשה של יקיריכם. אנחנו כאן עבורכם ונשמח לסייע. כאן תוכלו לראות מה יש לנו להציע (+לינק לעמוד) מוזמנים ליצור עמנו קשר גם בטלפון \ וואטסאפ – 055-5669188
תקופת השלושים ומנהגי אבלות
שלושים ימי האבל הראשונים נקראים תקופת השלושים. הספירה מתחילה מיום הקבורה ונמשכת במשך שלושים ימים רצופים לאחריה. ימי השלושים כוללים בתוכם את השבעה, לאחריה נמשכת האבלות עד סוף תקופת שלושים הימים במידה פחותה. בתקופה זו נוהגים האבלים לשוב ולצאת מהבית, הם חוזרים לשגרת חייהם ולעבודתם. החזרה לשגרה עשויה להיות הדרגתית, אך אין הגבלה או איסור על חזרה לעבודה או לניהול שגרת חיים רגילה המכילה בתוכה מנהגי אבלות ייחודיים לתקופה זו.
בסיום השלושים מסתיימים מנהגי האבלות למעט ילדים המתאבלים על הורה שנפטר. במקרה זה ומשום כבוד ההורים, תקופת האבלות נמשכת שנה שלמה.
על פי מנהגי האבלות במשך השלושים אין להשתתף בשמחות ובחתונות, אין לשמוע מוזיקה שמחה ובכל מקרה להקפיד על ווליום נמוך מהרגיל במהלך ההאזנה, אין להסתפר ולהתגלח ואין לקנות חפצים, בגדים ורהיטים המבטאים שמחה והתחדשות. כמו כן, לא נהוג להשתתף בטיולים ולצאת לנופש שמטרתו הנאה. ילדים המתאבלים על הוריהם נוהגים כאמור להמשיך במנהגי האבלות הללו במשך כל שנת האבל הראשונה.
במשך ימי השלושים ממשיכים האבלים לומר קדיש יתום בעת התפילות. יש המקפידים ללכת בימים אלו לתפילה במניין גם אם בשגרת היום יום אינם מקפידים על כך.
כאשר במהלך ימי השלושים חל אחד החגים האלה: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח או שבועות, נפסקים מנהגי האבלות בזמן החג וספירת הימים משתנה בהתאם.
חתונה במהלך ימי השלושים
ככלל, אין דוחים חתונה שנקבעה מחמת אבלות שלושים. במידה והאבלים מוזמנים להשתתף בחתונה במהלך ימי השלושים, נהוג שישתתפו בחופה בלבד ולא בסעודה. ההשתתפות הינה חלקית על מנת שלא לצער את החתן והכלה. המנהג דומה גם אצל ילדים המתאבלים על אחד מהוריהם – במשך שנה שלמה ההשתתפות בחתונות היא בחופה בלבד. במקרים יוצאים דופן כאשר מדובר בחתונה של קרובי משפחה (אחים, אחיות ולפעמים דודים) יכולים האבלים להשתתף גם בסעודה. נהוג שלא להיות באולם החגיגה בזמן הריקודים והשמעת מוזיקה שמחה, מתוך כבוד לנפטרים עליהם מתאבלים.
כאשר האבלים הם הוריהם של החתן או הכלה עליהם להשתתף בכל מהלך החתונה כדי שלא לפגוע בשמחה וכדי שלא לצער את בנם או בתם, אף בימי השלושים, אם כי בדומה לאבלים שאינם הורים, נהוג שלא ישתתפו בריקודים.
אזכרת השלושים – העלייה אל הקבר
- בתום שלושים ימים מיום הקבורה נוהגים על פי רוב לעלות לקבר הנפטר ולערוך טקס גילוי מצבה, הכולל את אותם הפסוקים והתפילות הנאמרים בעלייה לקבר בסיום השבעה.
- אם יום השלושים חל בשבת, עולים אל הקבר ביום שישי שלפניו או ביום ראשון שאחריו.
- ביום השלושים נהוג להדליק נר נשמה ולהציב אותו בבית במקום בולט, וכן מדליקים נר גם בבית הכנסת.
- סדר תפילות לטקס האזכרה (+לינק)
- בניחומים תוכלו בקלות לקבל פרקי תהילים בקליק אחד לפי שם הנפטר – לאבלים ולמנחמים המשתתפים באזכרה. (+לינק לעמוד מה יש לנו להציע – עם החבילות)
טקס גילוי מצבה
טקס הקמת המצבה מכונה בפי רבים גילוי מצבה. לגבי מועד קיום הטקס הדעות חלוקות. על פי עדות המזרח וכן בחסידות חב“ד נהוג להקדים ככל האפשר את הטקס ולקיימו סמוך ליום השבעה ולפני יום השלושים. לעומתם, לפי האשכנזים – טקס גילוי מצבה מתקיים ביום השלושים עם העלייה אל הקבר. קהילות אחרות נהגו לקיים גילוי מצבה לאחר אחד–עשר חודשים ואילו המנהג המאוחר ביותר הוא לאחר שנה שלמה מהפטירה. רבי עקיבא אייגר מסביר את סיבת ההמתנה בכך שהנפטר שרוי בצער עד שנה מיום פטירתו ולא ראוי לערוך בזמן זה טקס בעל חשיבות כה גדולה. לצד סיבה זו, הוסיף וכתב שאין צורך לקיים טקס גילוי מצבה מוקדם יותר, שהרי במשך השנה הראשונה לא נשכח זכרו מהלב.
המקור הקדום למצוות הקבורה מופיע עוד בתנ“ך, בספר דברים: “לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.” (דברים כא, כג), וכן בספר יחזקאל: “וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג.” (יחזקאל, לט, יא).
האם גילוי המצבה אף הוא ציווי או שמא מנהג? למעשה, בעוד קבורת המת היא מצווה מהתנ“ך, הקמת המצבה היא מנהג עתיק ולא ציווי של דברי חכמים או של התורה. המצבה מהווה זיכרון ומעשה סימבולי לזכרם של הנפטרים ואף על פי שאין חובה בהקמתה, כמעט כולם נוהגים על פי מנהג זה.
בחלוף השנים ,יש שהוסיפו פרשנויות למנהג זה, כמו למשל הישארות זכרון הנפטר בין החיים ובלבבות יקיריו (גשר החיים, חלק ב‘, כד וגם רבי עקיבא אייגר).
בטקס גילוי מצבה נוהגים לומר משניות לעילוי נשמת המנוח ומספר פרקי תהילים. לאחר מכן אומרים חלק מפרק קי“ט שבתהילים המורכב מתתי–פרקים על פי סדר האותיות, שמונה פסוקים לכל אות. קוראים את תתי הפרקים לפי אותיות שמו הפרטי של הנפטר. לאחר מכן, על אותו עקרון, אומרים את פרקי האותיות המרכיבים את המילה “נשמה“.
[כרגע לא להכניס למדריך את מה שממורקר באפור
אחרי תפילות אלו נהוג לומר אנא בכוח, אל מלא רחמים או השכבה. אם יש מניין, אומרים קדיש יתום כפי שמופיע בכל הסידורים. נא לאמת שזה הסדר הנכון) ]
טקס גילוי מצבה מכיל ברובו תכנים דתיים ועם זאת, כיום ניתן לראות הרבה יותר מקומות בהם הטקס מכיל גם אלמנטים חילוניים בהתאם לרצון המשפחה. יש המשלבים שירים לזכרו של הנפטר או מספרים סיפורים הקשורים לאותו אדם.
הקמת מצבה סביב חגים ומועדים מיוחדים
באופן כללי, הקמת המצבה מהווה עילוי גדול מאוד לנשמת הנפטר ואין לדחותה, אך במקרים מסוימים ובחגים אין מנוס מלדחות את האירוע:
- במידה ויום השלושים חל בחנוכה ישנם הבדלים בין העדות. הספרדים נוהגים להקדים את טקס גילוי המצבה. חלק מהאשכנזים מקיימים את הטקס החנוכה, אך מקצרים את משכו, בעוד חלק אחר מהאשכנזים נוהג לדחות את הטקס לאחר חנוכה.
- אם יום השלושים חל בחודש ניסן, על אף שלא עולים לקברים בחודש זה, עורכים את טקס גילוי המצבה מבלי להספיד. אם יש חשש שיבואו לידי בכי רב יש לדחות עד אחרי חודש ניסן.
- במידה ויום השלושים חל ביום כיפורים – עולים לפני כיפור.
- אם יום השלושים חל בימי חול המועד של פסח או סוכות, דוחים את טקס הקמת המצבה לאחר חג שביעי של פסח או לאחר שמחת תורה בסוכות.
(אופציה לכפתור שיוביל למדריך הבא, בינתיים יש לנו 4 מדריכים ובהמשך יהיו עוד)
